היום התשעה עשר - יום שני - 27.5 - מומינים, סומו, רופונגי, הרג'וקו

הבוקר קמתי אחרי שמונה. כבר הרבה זמן שזה לא קרה. המיטה והכרית נוחים כנראה. ובטח שהשמיכה. אז התארגנו ויצאנו ברגל ליום חם מאוד. הלכנו קצת לכיוון la qua שזה מתחם בילויים ליד טוקיו דום שם נמצא ה Moomin cafe and bakery. אכזבה. הם מגישים רק תפריט בוקר שזה אומר לבחור מאפים מהמאפייה ועל זה אפשר להוסיף קפה אם רוצים. אז זה מה שעשינו. לצערינו בתוך כל המאפים בצורת דמויות מהמומינים הסתתרו מילויים מוזרים. נקניקיה, בשר ועוד דברים לא מזוהים. אז השארנו את המאפים על המגש. אבל הי, יש לנו תמונה של קפה לאטה עם הטבעה של מומין. את הפנקייקים שראינו בתמונות באינטרנט הם מגישים רק משלוש. מוזר.
אז התבאסנו ונסענו למסעדת הסומו באסקוסה שזה האיזור המרכזי בו יש אורוות סומו. כבר מאחת עשרה וחצי מקבלים את האורחים. יושבים בקומה השנייה בשולחן ארוך. איתנו עוד כשלושים אורחים. רבים מהם מאוסטרליה. המנחה מתחיל בהצגת שני המתאבקים. שניהם מתאבקים מקצועניים שפרשו לא מזמן. אז בהתחלה הם מציגים את תרגילי החימום שהם עושים. אחר כך הם עשו 3 קרבות ראווה. אחרי כן נתנו לנו להיאבק בהם בתלבושת סומו מצחיקה. מובן שעבדכם התנדב ואפילו הצלחתי ללא מאמץ רב להפיל את המתאבק. הגדול מהשניים מיינד יו.
החלק הזה האמת נמרח קצת יותר מידי כי בערך חמישה עשר אנשים רצו להיאבק בהם אז זה לקח זמן. אחרי כן היה זמן אוכל. בהתחלה התכנית היתה אמורה לכלול את האוכל שהמתאבקים אוכלים באורוות שלהם אבל מהתמונות שראיתי החלטתי שנבקש צמחוני. טעות. המנה הבשרית זה סך הכל טונקאצו (חזיר מטוגן) ואורז. שלנו היה סלט כזה קצת טעם ומעט משביע. בקיצור בסוף עוד היה זמן לשאלות וצילומים.

אז יש 82 טכניקות שונות לנצח בסומו.
הם כמו הגייקו, עוזבים את הבית בגיל 15 להצטרף לאורווה. עם תיאום עם ההורים.
כל יום, 7 ימים בשבוע, יש אימון בוקר לאחריו ארוחה שהם מכינים ולאחר מכן שינה. אין חופשות, אין משפחה.
פורשים בערך בגיל 30-35. יש עשר דרגות של מתאבקים. רק בשתי העליונות ממש מרוויחים סכומים גבוהים.
כשפורשים עושים תצוגות ראווה כמו שהם עשו לנו. אחד מהם גם עובד כטבח..
שורה תחתונה. תיירותי מאוד מאוד. המתאבקים משלבים הומור וצחוק שזה אחלה. האוכל סביר. יקר מאוד כל הסיפור. 10,600 ין לאדם שזה בערך 360 ש"ח. אבל חוויה, לא ?
יצאנו ונפלנו על סבן אילוון  שם קניתי קצת חטיפים שיהיה להביא לארץ וגם מטריה שאבדה לי באחד מבתי המלון בשבוע שעבר. מייד לידו יוניקלו שם רכשתי תחתונים כמנהגי בחו"ל וכן. גם מעיל יוניקלו שגורל הישן שלי כגורל המטריה.
סיימנו ולא ממש ידענו מה לעשות אז נסענו למוזיאון מורי שנמצא ברופונגי הילז שזה קומפלקס מרשים בשכונת רופונגי. הזמנו כרטיסים מראש כדי לא לעמוד בתור. ו. הגענו לתור ומסתבר שהמוזיאון סגור לרגל החלפת תצוגה. מבאס לאללה. הכרטיס כולל תצפית מהקומה ה 52 של הבניין אז כבר עלינו וראינו. היתה גם תערוכה של Pixar שהיתה בסדר. איך עושים סרטים וכאלו.
נכנסנו לבית קפה בסגנון מומינים שוב. יש איזה עניין החודש איתם. לא ברור. אכלנו אוכל יקר וטעים מינוס.
משם אמרנו שנלך ברגל לכיוון הרג'וקו אבל זה היה רחוק מידי אז עלינו על מונית לדלג קצת קדימה. ירדנו באומטסנדו בחנות של אפל. עדיין אין איירפודס. אזל. באסה.
משם קצת ברגל לטקשיטה. בדרך עוד שתינו Bubble cafe שזה כמו טפיוקה אבל גולות יותר גדולות. חביב. משם לטקשיטה  קצת השלמות שופינג וחזרה למלון לאריזות סופיות. מונית בבוקר נצטרך להזמין רק בבוקר עצמו.