היום השמונה עשר - יום ראשון - 26.5 - יום תרבות יפנית, מסעדת הרובוטים ושופינג

אז אחרי שישנתי לא משהו במיטה הלא נוחה בקפסולה שתכל'ס זה הדבר היחידי שהיה לא טוב בלינה הזו, יצאנו לכיוון Ota city שזה מסתבר הרובע הגדול ביותר מ 23 הרובעים של טוקיו. חיפשנו לפני כמה ימים פעילויות של תרבות יפנית ובמקרה הגעתי לאתר של המרכז למידע לתייר של Ota. האמת לא במקרה. באתר Tokyo Cheapo יש מידע נהדר על כל מה שקורה בטוקיו. אז משם הגעתי לזה.
הגענו בדיוק בתשע וחצי אחרי נסיעה של כמעט חמישים דקות. זה קצת רחוק כמו שהבנתם.

חיכו לנו הנציגות החמודות של המרכז ומורה לקליגרפיה שלא ידעה מילה באנגלית. אז במשך שעה עשינו משיכות מכחול מתוך כוונה לייצר מילה או שתיים. לי יצא קצת עקום אבל המדריכות תמיד מתפעלות. העיקר לא להעליב את התיירים. בקיצור אחרי שעה של לימוד והחלפת רשמים על ישראל והכתב בעברית עשינו את המילה הנבחרת.
אגב ביפנית יש 2,136 אותיות/סמלים. אמרתי לה 22 בעברית. פערה פה. איך אפשר? אפשר. אפילו אפשר לקלל ולהתלהם עם 22 אותיות.
אני בחרתי שמיים וטל בחרה טבע. יצא לפנתאון... הצטלמנו ואינסטוש וכאלו והיה אחלה..חצי שעה הפסקה, קפה וחזרה לסדנת מנגה. המדריכה שמה שאגה שזה איריס יפני בת 20 למדה באחד מעשרות בתי ספר למנגה ביפן. המון באיזור שינג'וקו.  מתפרנסת מזה. האמת לא ידעתי כמה זה מורכב ועמוק. אבל ביפן כמו ביפן לכל דבר יש "דו". דרך. איך צריך לעשות דברים. וגם למנגה.

האמת עברה לי השעה בטיל מרוב שנהניתי. גם צביעה בשחור בלי לצאת מהקווים וגם לחתוך בסכין יפנית, שוב בלי לצאת מהקווים, את ההדבקה שאיתה עושים "צבעים". רוב המנגה זה שחור לבן אז כדי לתת צבעים משתמשים בהדבקות שונות כדי לתת גוונים. חביב.
אחרי שסיימנו עוד עשינו צילום עם קימונו לשנינו. סוף סוף טל התרצתה ולבשה. מתאים לה.
אחרי זה עוד שיעור קצר באוריגמי. טל עשתה עגור, אני ארנב. יצא מוש.
עוד סדנא קצרה של הכנת סימניה וסיימנו.
עלינו לרכבת חזרה וגילינו שלא נספיק לאכול לפני ההופעה.
ההופעב המדוברת היא ההופעה במסעדת הרובוטים. מגיעים שעה לפני מקבלים כרטיסים ממוספרים ועולים לחדר ההמתנה. אחרי זה נכנסים לאולם. סך הכל 180 מקומות. הרעיון הוא וכבר כתבתי על זה בבלוג הקודם: בואו נעשה רעש ובלאגן ואורות ולייזרים וצעקות ווידאו ומה לא. הכל הולך. חלק עם כוריאוגרפיה של כיתה ו' וחלק עם פירוטכניקה מטורפת. אני סך הכל נהניתי גם בפעם השנייה. תראו את הוידיאוים שאעלה.
אז סיימנו ואנחנו כבר בשינג'וקו אז נכנסנו לדון קיחוטה שזה המקום הצפוף על פני כדור הארץ. יותר מבני ברק.
רכשנו כל מיני דברים שלא בטוח שאנחנו צריכים אבל חוויה. החזר מס ביעילות ממש בסיום הקנייה. בכלל הם אלופים היפנים. מקבלים החזר מס במקום. לא שולחים אותך לשדה להתחרבש.
משם ל Muji עוד רשת מפורסמת. עוד כמה דברים. משם ליוניקלו ו bic camera. לא כלום. עכשיו ב forever 21 עבדכם כותב את המילים האלו בהמתנה לנערה. המשך יבוא.
אז הסתיימו הקניות. רק שיבחתי אותם על הטיפול היעיל בהחזר המס וטל חזרה ואמרה שהם לא החזירו לה את המס אלא שלחו אותה לעשות את זה בשדה. באסה.
אז רעבנו. בהתחלה חשבנו ללכת לבית קפה מומינים אבל כבר מאוחר ויש לנו עוד לעבור מהמלון של אתמול למלון של היום. ניסינו להיכנס למסעדת היקיניקו שנקראת Black hole שבה אכלתי עם יואב בערב הראשון שלנו בטוקיו. אבל חצי שעה המתנה. אז המשכנו לחפש עד שמצאנו משהו. יקיניקו. מזמינים באייפד. כל מנת בשר 300 ין. יש דמי שולחן של 600 ין לאדם ושתייה חופשית. היה מעולה! בסוף נראה לי שלא לקחו לנו את דמי השולחן. סיימנו והתחלנו לחזור למלון מאתמול כדי לקחת את התיקים. מזכיר שאנחנו עם שקיות מלאות משלל הרכישות של אחר צהריים חם זה. 36 מעלות היו כאן היום..

אז הגענו למלון מאתמול ולקחנו התיקים. המלון החדש מרחק של 650 מטר אותם צלחנו בהליכת לוחמים עם פק"ל שופינג. המלון הכי מפואר שהיינו בו עד כה. חדר מרווח והכל נראה פנסי. המזוודה מקנאזאווה? מחכה בחדר. כיף אלוהי.
התקלחתי ואחרי טלטל עשתה אמבט מלחים וזהו להיום.