היום השבעה עשר - יום שבת - 25.5 - עמק קיסו, טוקיו

עוד נקודת חובה שנמצאת בכל מסלול של המטייל הישראלי היא עמק קיסו. ובכן כשאומרים עמק קיסו בדרך כלל מתכוונים למסלול הליכה בן 8 קילומטרים בין שתי עיירות דואר שנקראות מגומה וצומגו. המסלול הוא חלק מציר נקסנדו שהוא הציר שבין טוקיו לקיוטו שהוא באורך של 550 ק"מ. המסלול שלנו כאמור הוא יחסית קצר. גם אנחנו מנסים. הפעם אנחנו עם התיקים הכבדים על הגב כי לא חוזרים לאותה נקודה.
אז קמנו בבוקר ויצאנו בשמונה ורבע מהמלון. 8 דקות באוטובוס והגענו למגומה. זיכרו להתחיל את המסלול במגומה כי מדובר על שני קילומטר עלייה ואחריה שישה קילומטר ירידה. אם תבחרו הפוך, הבנתם מה יקרה.

אז התחלנו ללכת. לפני כן ביררתי גם במלון וגם במודיעין תיירים מה מצב התחבורה אחרי כן. כי אנחנו צריכים להגיע לטוקיו. אז מסתבר שהתחבורה לא בתדירות כזו גבוהה ולכן בהתחלה חשבתי שנסיים את המסלול בשלוש שעות ונצא באוטובוס של 11:54.

בפועל, המסלול הוא מאוד יפה כאשר בהתחלה ובסוף יש עיירות ציוריות כאלו שרואים בגלויות. גם כאן אחרי קצת זמן זה חוזר על עצמו ובסופו של דבר סיימנו לקראת אחת בצהריים. רוב המסלול הוא כאמור בטבע. בדרך פגשנו לא מעט מטיילים כולל זוג חביב מגרמניה. למדנו מהם שהם אוכלים כמעט כל יום אפרסמונים שמגיעים מישראל. הם קראו לזה Kaki Fruit Sharon. אז Kaki Fruit  בגרמנית זה אפרסמון. ומה שהיה נחמד עוד היה שבאמצע הדרך יש בקתה שבה שני מבוגרים חביבים מחלקים תה בחינם. מאוד מגניב.

שמתם לב שאני לא אומר זקנים? זה כי אני כבר מתקרב אליהם בגיל אז הם מבוגרים (ממני).
בקיצור, גם כאן התחבורה לא משהו אבל בסופו של דבר לקחנו מונית לתחנת נגיסו. 1,350 ין. שמשם לקחנו רכבת לתחנת נקצוגאווה ומשם רכבת לנגויה ומשם שינקנסן לטוקיו. חתיכת מסע. סך הכל ארבע שעות ורבע.
בשינקנסן לטוקיו במקרה המתנתי לשירותים ואז ראיתי שיש התקהלות בצד השמאלי של הרכבת. אז מסתבר שפוג'י נתן סוף סוף הופעה. נדחפתי קצת לחלון והצלחתי לצלם קצת. חלק מהצילומים מעל ראשה של יפנית זקנ.. מבוגרת שלא זזה מהחלון. שמחה רבה. עוד וי סומן.
הגענו לתחנת טוקיו ומשם בקווי JR לכיוון המלון. מאחר וה JR Pass כולל את כל קווי חברת JR אז זה כולל גם קווים פנימיים בתוך הערים. במקרה של טוקיו יש להם ממש מערכת קווים נפרדת מהמטרו של טוקיו וזה ממש נוח. בעיקר Yamanote Line שהוא קו מעגלי שעובר בהמון נקודות חשבות בעיר. המלון הוא ליד אצטדיון טוקיו דום ובדיוק הסתיים משחק בייסבול. אנחנו נקלענו לזרם האוהדים שכמו יפנים התנהגו למופת וברוגע. הרבה לבשו חולצה של קבוצת הירושימה שלהבנתי היא מהטובות בליגה כאן.

הגענו למלון וקיבלנו את החדרים. את הקופסאות כלומר. מלון קפסולה זו חוויה. מסדרונות ארוכים וחשוכים כמו בחדר מתים. הקפסולות הרגילות כמו זו שאני בחרתי הן בגודל של 1.2 מטר רוחב, 1.2 גובה ובערך 1.9 עומק. יש חשמל ויש תאורה ויש usb ויש טלויזיה ומיזוג. פינוק.
התמקמנו בחדרים ויצאנו לאקיהברה. שם לקחנו את המשקפיים שעשינו לפני שבועיים. למרות הסקפטיות שלי לגבי יכולתם לספק משקפי מולטי פוקאל במדויק ובסכום כזה, הופתעתי ואכן המשקפיים בול מתאימים. מופלא. גם של טל יצאו טובות.

כל היום היינו בדרכים ולא ממש אכלנו וגם עברו כבר שבועיים מאז שאכלנו סושי אז נכנסנו למסעדת סושי על מסוע ליד התחנה. היה אחלה.
משם קינחנו בעוגיית גבינה מבית מדרשו של Pablo. חפשו. זה גם מוסד. טעים וזול.
אחר כך נכנסנו לחנות אלקטרוניקה אחת מרבות כאן באקיהברה. אני התאהבתי בקומקומים שלהם, בהם נתקלתי במלונות. קומקומים כאלו רובסטיים, עם איטום מגומי וכפתורים מיוחדים. אבל מה ? בשביל איכות צריך לשלם. 300 ש"ח. גם זה נדחה בינתיים.

נסענו כמעט חצי שעה לפסטיבל אמנות ששמעתי שמתקיים באיזור רופונגי. כמה מיצגי רחוב ,הרבה תערוכות בכל מיני מקומות שונים. אנחנו היינו בעיקר במרכז האמנות הלאומי או משהו דומה. למוזיאון מורי היה תור אז ויתרנו. חזרה למלון. גם כאן יש אונסן חביב. נכנסתי והתקלחתי וכרגיל היה נחמד.
זהו ליום שבת זה.
לסיכום חווית הקפסולה, המיטה לא כל כך נוחה. זה מזרן דק כזה ולכן השינה לא היתה חלקה. בנוסף החברים מאפשרים להשאיר כאן את התיקים אחרי שנעזוב שזה אחלה כי לא בא לנו להסתובב כל היום עם התיקים הכבדים. מסתבר שהמלון הבא נמצא חצי קילומטר מפה כך שנוכל לחזור לכאן בערב לקחת את התיקים ולעבור לשם.