היום האחד עשר - יום ראשון - 19.5 - נאושימה ואוקאימה

חושב שזה היום שבו קמנו הכי מוקדם. בגלל שהרכבת מקיוטו הוזמנה לשמונה יצאנו מהמלון כבר בשבע. עלינו לשינקנסן בשמונה והחל המסע. החלפה באוקאימה, נסיעה לצ'אימצ'י, נסיעה נוספת לאונו, מעבורת מאונו לנאושימה. נחיתה באי באחת עשרה וחצי.
במעבורת כבר חילקו חוברות עם הסבר מה יש לעשות באי. אז הגענו ומסתבר שכדי להגיע למוזיאון צ'יצ'ו יש אוטובוס ישיר שיוצא רק ב 12:05 אז חיכינו ועלינו והגענו למוזיאון רק כדי לגלות שהיינו צריכים להזמין כרטיסים מראש והיום כבר סולד אאוט. בצר לנו הלכנו ברגל כעשר דקות למוזיאון הבא. מוזיאון Lee Ufan. זו היתה בדיחה. המוזיאון עצמו במבנה בטון שלהבנתי זה חלק מהעניין. במוזיאון עצמו משהו כמו עשרה מוצגים וזהו. חמש דקות וסיימנו. מאכזב. משם הלכנו לבנסי האוס שזה מוזיאון יותר מעניין. שם אהבתי חלק ניכר מהמוצגים כולל עיר נמלים עם דגלי מדינות העולם.
משם המשכנו ברגל לפסל הדלעת הצהובה של קסומה שזה הסמל של האי פחות או יותר. אכלנו שם בקפה מקומי ונסענו באוטובוס שמקיף את האי עד לאיזור של House Projects. נתנו לכמה אמנים בתי נטושים כדי שיעשו שם אמנות. מתוך 6 בתים שבכרטיס, 1 היה סגור והשאר הספיקה דקה כדי לראות מה יש בבתים. אחרי זה כבר הבנו שכל האי הזה היה מיותר והתחלנו לחזור חזרה. הדרך חזרה לאוקאימה לקחה שעתיים וחצי. הגענו למלון Maira שנמצא קרוב לתחנת הרכבת. מלון קצת מיושן אבל נקי. החדר מרווח ויש כל מה שצריך. יצאנו לרחוב הקניות של העיר רק כדי לגלות שהוא נסגר בשבע בערב. משם הלכנו לקניון Aeon הענק. 7 קומות. אחרי 2 קומות מיצינו ועלינו לקומה 6 לחפש אוכל. אחרי סיבוב שכנעתי את טל לאכול אוקנומיאקי שזה בין המאכלים האהובים עלי ביפן. לי היה טעים. טל אמרה שלא. לא מאמין לה...
עוד עברנו בדון קיחוטה המקומי וחזרנו לחדר ולילה טוב.