היום השישי - יום שלישי - 14.5 - האקונה

לא ישנתי טוב. קמתי בשתיים ובחמש ובשש ובשבע וברבע לשמונה.
בסופו של דבר קמנו והתארגנו. אריזה סופית וצ'ק אאוט. החברים בקבלה של המלון מודדים את המזוודה וממלאים את הטופס למשלוח המזוודה. בערך 70 ש"ח למשלוח. המזוודה תחכה מחר בחדר בקיוטו.
אז ניגשתי בחשש לדוכן של Odakyu כדי לספר שהם טעו ולא נתנו לי את הכרטיס. ראיתי את הפקידה מאתמול וכבר הייתי מוכן לעימות. אבל. לפני הכניסה לתור עמדה דיילת אחרת עם אנגלית מושלמת. כשאמרתי לה שהם טעו והראיתי לה את מה שיש לי ביד היא אמרה לי (לא במילים האלו בדיוק): אתה דביל והנה ה Free Pass. אפילו כתוב באנגלית.. אז יצאתי תייר לבנטיני והכל בסדר. יש  Free Pass. עולים לרציף ממנו אמורה לצאת הרכבת לאודאוורה. אמורה לצאת ב 10:21. עכשיו 10:20. יש רכבת ברציף. היפנים מאוד מדויקים. מה המסקנה? לעלות על הרכבת שתצא עוד דקה, נכון? אז זהו שלא. מסתבר שהרכבת הזו היא הרכבת של 10:14 שממש מאחרת ואם היינו נשארים היינו מגיעים לפוג'יסאווה או משהו. ירדנו. שאלתי את הפקחים. אמרו הבאה בתור. ואז כשמסתכלים בעיון על השלטים אפשר להבין שאכן הרכבת הקודמת היתה למקום אחר והבאה בתור לאודאוורה. יצאנו לדרך ברכבת לא כל כך נוחה. נראית בדיוק כמו הרכבות של המטרו. הגענו לאודוורה ומשם עוד רכבת. רבע שעה להאקונה. כלומר לאחת מהתחנות בהאקונה. אז מסתבר שהאקונה זה איזור נרחב שמתפרס על כמה עשרות קילומטרים טובים. אנחנו עצרנו עם הרכבת בהאקונה יומוטו. אבל יש עוד כמה וכמה תחנות באיזור. למשל כדי להגיע למוזיאון הפתוח צריך לקחת רכבת למרחק של 50 קילומטר בכמעט ארבעים דקות שחלקן לפי הקריינית ברכבת בשיפוע הגבוה ביפן והשני בגובהו בעולם. בגלל השיפועים הרכבת עושה כמה Switchbacks כדי להתגבר על העיקולים והשיפועים.
הגענו למוזיאון האוויר הפתוח. בגלל ה Free Pass יש הנחה. המוזיאון עצמו מרשים ויפה וכולל בין השאר תצוגה של יצירות של פיקאסו. לא ידעתי שהוא היה גם פסל. ירד גשם בחלק מהזמן אבל נערכנו מראש עם מעילי גשם וסך הכל היה סבבה.
סיימנו לקראת ארבע והחלטנו לנסוע למלון הריוקאן שלנו שנמצא 2 דקות הליכה מהתחנה ההיא. האקונה יומוטו.
הגענו וקיבלו אותנו מאוד יפה. כל הצוות אנשים מבוגרים. שישים וחמש פלוס. קיבלנו ריוקאן בקומה חמש. ליוותה אותנו מיגומי החביבה שהסבירה מה מי מו. כמעט מייד אחרי זה הגישו לנו ארוחת ערב בסגנון קאיסקי שזה אומר משהו כמו 13 מנות קטנות שכללו הרבה דגים, אורז, שרימפס, חמוצים, ביצה, בשר, מרק ועוד ועוד. חלק מהמאכלים היו טעימים וחלק פחות. בוא נומר שלא שבעתי עד הסוף אבל החוויה נחמדה. חוץ מזה שנשבר לי הגב מלשבת על הרצפה.
אחרי הארוחה בא עוד איש חביב שסידר לנו את המיטות. פוטונים רכים ונעימים. מסתבר שכל החנויות ברחוב הראשי לידנו נסגרות בשבע ואכן כשיצאנו לסיבוב גם חלק מהמסעדות היו סגורות. חוץ מסבן אילוון.

אני מחכה לשעה עשר שהיא השעה שהמרחצאות הציבוריות תחת כיפת השמיים ייפתחו לגברים. עד תשע וחצי לנשים. יש גם מרחצאות רגילות (אונסן) אבל פחות בא לי.
הגיע השעה והלכתי לאונסן באוויר הפתוח. לבדי הייתי והיה מאוד נחמד. הרעיון הוא שיש פינות ישיבה מול ברזים עם סבון ושמפו וכו'. מתקרצפים כמו במקלחת רגילה רק בישיבה. אחרי שנקיים נכנסים למרחצאות של מיים חמים ונעימים. היה קצת קר באוויר הפתוח אז עברתי לאונסן הרגיל שם הייתי עוד קצת. חוויה נחמדה סך הכל.
כשחזרתי לחדר נזכרנו שאנחנו רעבים אז ירדתי לסבן אילוון לקנות קצת חטיפים ולחמניות ועוד חטיפי אורז בצורת משולש. אחד מהטעימים. ארוחת לילה קצרה ויאללה לישון על הפוטון.