היום החמישי - יום שני - 13.5 פסטיבל שיבהזאקורה

עוד לפני הטיול טלטל סימנה את הפסטיבל הזה כמקום שצריך ללכת אליו. זה מה שעלה בחיפוש של תצפית על פוג'י. אז מה זה שיבהזקורה? זה בגדול סוג של פרח בגוונים שונים של ורוד. באנגלית זה Pink Moss. אז יש את הפסטיבל הזה שמתקיים מאפריל עד סוף מאי בערך.
בחיפושים על דרכי הגעה נראה כי הכי מהיר זה ברכבת משינג'וקו לקוואגוצ'יקו.  יש אחת ישירה בתשע וחצי בבוקר. כל השאר לא ישירות. פשוט, אה? אז הגענו למוכר הכרטיסים בשינג'וקו. בקושי אנגלית. קנינו כרטיסים עם מקומות שמורים. נחמד. קרון מספר 8. אחרי כשעה ורבע הודעות בכריזה שמי שצריך להגיע לקוואגוצ'יקו חייב לעבור לקרונות 1 עד 3. מה? כל שאר הקרונות נוסעים למקומות אחרים. ??
עברנו לקרון 3. שכמובן היה מפוצץ כך שמצאנו את עצמנו עומדים עוד כמעט שעה עד קוואגוצ'יקו. בקרון דיברתי עם זוג צעירים סינים שגרים בלונדון. היא מבקרת פנים ב PWC והוא חוקר. פעם חמישית ביפן. חידשתי להם על הפסטיבל.
אז הגענו וכאן עוד אוטובוס של 35 דקות לפסטיבל עצמו. גם זה עמוס כך שמצאתי עצמי יושב על כסא קטן שנשלף מזוג המושבים שמימיני. גם חוויה..

הגענו ונכנסנו. המראה הראשוני מרהיב ויפה. הסתובבנו בגן כמעט שעה וחצי כשבכל הזמן הזה הראות היתה לקויה ופוג'י התעקש להסתתר מאחורי העננים. אכלתי פטריות עם גבינה ועגבניה על האש. טעים. עשינו אמבטיה לרגליים עם מים רותחים. חביב.

מיצינו והתחלנו לחזור. הרכבת המהירה של שלוש וחמישה כבר היתה מלאה אז נסענו באוטובוס ישיר. האמת, בדיעבד, היה עדיף. גם ישיר וגם נוח וגם יותר זול.
הגענו לשינג'וקו ונכנסנו למשרדי JR כדי להמיר את הפאס שלנו. הפקידה יעילה ומהירה. הכרטיס תקף לשבועיים כך שנפעיל אותו רק ביום רביעי.
על הדרך הזמנו כרטיסים לחלק מהרכבות שניסע במהלך הטיול.
משם הלכנו למשרדי חברת Odakyu שאחראית על המסלול בהאקונה. לצערי הרב נפלתי על פקידה שהיו לי איתה קשיי תקשורת בוא נומר.
אז רכשתי כרטיסים לרכבת להאקונה דרך אודאוורה וקניתי את ה Hakone Free pass שאמור להקנות נסיעות חופשיות בכל התחבורה פחות או יותר בהאקונה.
משם נסענו חזרה לאקיהברה לחנות אופטיקה בשם Owndays שהגענו אליה בהמלצת "יפנית". גם אני וגם טל צריכים משקפיים. אז האופטיקאיות שם נראות בנות 20 אבל זאת שטיפלה בי היא למעשה בת 27. מיכשור הבדיקה חדשני מאוד שלא ראיתי כמוהו בארץ. בגלל שאצלי זה מולטיפוקל הגברת השקיעה כמעט 45 דקות עד שהיתה מרוצה מהבדיקה. מקווה שלא נתבדה. בקיצור אחרי כל זה עבור 2 זוגות משקפיים שאחד מהם מולטיפוקל עם העדשות היקרות יותר 1,100 ש"ח. שווה. נאסוף את המשקפיים כשנחזור לטוקיו עוד שבועיים.
נהיה כבר מאוחר ואנחנו רעבים. לא מצליחים למצוא משהו טוב ויפני. אז חיפשנו במאפס והגענו למסעדת יקיניקו בשם Aged Beef. היה מעולה. חתיכות בשר טובות מאוד ואווירה סבבה.
משם ברגל למלון כשפתאום תקפה אותי תחושה שההיא ממשרד הכרטיסים של Odakyu בעצם לא נתנה לי את ה Free Pass. הפכתי את התיק והארנק ולא מצאתי. אז נכנסתי לסרטים עם עצמי כמה אני לא אחראי ואיך הלך הכסף ואיך מחר נתווכח איתם והם לא יסכימו וכו'. ממש הדיר שינה מעיני. אז ארזנו לנו תיק ללילה אחד ואת המזוודה ארזנו כדי שתישלח לקיוטו.
שינה טרופה היתה לי.